אני מניח ששמעתם (ואולי לא) על המנצח של כל הזמנים בקיקסטארטר.
אם לא שמעתם, זה הקמפיין שגייס הכי הרבה מאז השעון של Pebble ונכנס הישר למקום הראשון בכל הזמנים.
אם לא ראיתם אז אתם מוזמנים
מה שמעניין בעיני שיווקית זה לא המוצר עצמו, הקולר, שהוא באמת נראה מגניב, אלא למה דווקא הוא הצליח לגייס את הסכום הזה ומה היה לפני כן.
קל לנו לאהוד את המנצחים. זה תמיד קל. אבל האם אנחנו מודעים לכל התהליך שהביא לניצחון?
זה מזכיר לי שלפני כמה שנים, ראיתי דוקו על שלמה ארצי. מה ידעתי עד אז? ששלמה ארצי הוא זמר מאד מצליח והוא בין הבודדים בארץ אשר "יכול למלא את קיסריה".
מה לא ידעתי אז? שהבן אדם הזה נחוש בצורה בלתי נתפסת. כמות הכישלונות שהוא עבר, רק שליח אלוהים יכול היה להמשיך. הוא עשה ונכשל ועשה ונכשל ועשה ונכשל והקליט קלטות לילדים והופיע במקומות הזויים לגמרי ונכשל ועוד פעם ועוד פעם. אבל אז, אחרי שנים של כישלונות ועבודה קשה, הגיעה הצלחה קטנה ועוד אחת ועוד אחת יותר גדולה ועוד כישלון קטן ואחריו עוד הצלחה גדולה וכך הלאה.
מה שמעניין זה שאף אחד לא זוכר את התהליך. זוכרים את השורה התחתונה ושלמה ארצי ללא ספק מצליח והרבה הרבה בזכות האופי שלו.
אנשים היום מראיינים את ריאן גריפר היזם כמנצח וכמישהו ש"עלה על משהו". כולם שכחו שעד לפני שנה אחת בלבד, לא תגידו עשר שנים, הוא לא הגיע אפילו ליעד שלו עצמו…
היעד שלו היה 125,000$ והוא הגיע לקצת יותר ממאה אלף.
סה"כ הוידאו הראשון שלו לא היה גרוע כלל, אפילו טוב, תראו בעצמכם:
אז מה אנו לומדים, יש פה כמה לקחים, אני מביא את העיקריים.
אבל לפני זה, קצת לצחוק עם סיינפלד הנערץ שצוחק על מדליית הכסף
לקחים
יש כאן הרבה, אני מביא את אלה שבלטו לי אשר כמובן קשורים לשיווק וגם לא קשורים לשיווק.
נחישות
לקח מספר אחד: לא לוותר בקלות. אף אחד, כמו שסיינפלד אמר, לא היה שומע עליו, לא מכיר אותו ולא יודע מי זה בכלל והמוצר שלו לא היה מגיע לשוק. הפער בין כשלון לבין הצלחה מטורפת היא הנחישות.
הפקת לקחים
ריאן לא עשה אותו קולר אחד לאחד, הוא שינה אותו כמו שאתם יכולים לראות, שיפר אותו ועדכן אותו. קיבל פידבקים ומימש אותם.
אמר אינשטיין: "אי שפיות זה לעשות את אותם הפעולות עוד פעם ועוד פעם ולקוות לתוצאות אחרות".
יעד ריאלי
הרבה דובר על ציפיות. יעד ריאלי צריך להיות כזה שניתן לשאוף אליו. כל פעם היעד צריך להיות אחר ושונה ורצוי גדול יותר, אבל זה כמו משחק שח, צריך לשחק עם מישהו שהוא ברמה אחת בלבד טוב ממך, אם תשחק עם מישהו שהוא גבוה ממך בכמה רמות, לא תתאמץ מספיק ולא תפיק לקחים.
בקמפיין הראשון ריאן שם לעצמו יעד של 125,000$ שכנראה היה גבוה קצת ובקמפיין השני הוא הגדיר יעד נמוך יותר של 50,000$ שהוא יותר ריאלי.
וידאו
הוידאו השני טוב בהרבה. יותר קצבי, יותר חי, יותר מעניין ועוד. שוב, צריך להגיע ליעד שהוא לא גדול ולכן חידודים קטנים עושים את הפער.
באזז קהילתי
לפי מה שהוא סיפר בפרוייקט השני, הוא לא השיק אותו עד שהיתה לו קהילת אוהדים, את חלקם הוא לקח מהפרוייקט הראשון ואת חלקם בנה כך שהוא יצא "עם תנופה" לפרוייקט השני וכבר בהשקה שלו יצר מהירות חזקה מאד.
העשיר נהיה עשיר יותר
בעקבות הבאזז הרשתי שהוא יצר, נוצרה לו תנופה אדירה וזה יצר כמובן כתבות בחדשות, אייטמים חוצי עולם וכו'. יש מחקר שאומר שלפי התגובות הראשונות של הפוסטים כך יושפעו השאר. כאן נוצר באזז מאד חיובי וחזק וזה משך את כולם לכדור השלג הזה.
טיימינג
לטענתו, ההשקה הראשונה היתה בקריסמס, הוא חשב שזה יהיה אדיר. את ההשקה השנייה הוא כיוון לקיץ וזה עבד לו יותר.
טיימינג שני (וזה תרגום שלי) הוא הקהילה שנוצרה סביב קיקסטארטר. לא הרבה מאד אנשים בעולם ידעו מה זה קיקסטארטר לפני תקופה והיום כמעט כל אחד מכיר ויודע וסומך ומוכן לשים כסף וזה משמעותי כדי להגיע ליעד.
מה אמר סט גודין
הוא אמר שיש אנשים שלא עושים ועליהם הוא לא מוכן להרחיב את הדיבור. אבל מה שהכי מעציב אותו זה האנשים שעושים ועושים ובסוף עוצרים ולא יודעים עד כמה הם היו קרובים להצלחה.
תחשבו על זה. הרי בחיים לא היינו שומעים עליו או על הקולר והוא עשה כמעט הכל והגיע לאפס אבל לא וויתר ועשה "עוד צעד אחד" והגיע ל- 12 מליון דולר.
סיכום בשש מילים
להפיק לקחים, לא לפחד ולא לוותר.
